מחלת מנייר (Ménière), בשילוב עם דלקת, גרמו לרוב בינדרס לאבד לא רק את השמיעה אלא גם את שיווי המשקל שלו. שתל השבלול מאפשר לו לשמוע שוב, אך בלעדיו, הוא לא יכול היה לחזור לכושר גופני. רוב, אשר עובד כיום ב-Cochlear בבלגיה, מספר לנו כיצד השילוב של שתל שבלול ביחד עם ריצה, עזר לו להתאושש.
נהגתי לרוץ מאז שהייתי בן 25, ולפני שהתחיל ליקוי השמיעה שלי הייתי רץ 40-50 ק"מ כל שבוע. בשנת 2016, הייתי גאה מאוד להשלים את המרתון השלישי שלי והעיניים כבר היו נשואות לכיוון הרביעי. אבל אז, מחלת מנייר (Ménière), ביחד עם דלקת, פגעה בשמיעה וכן בשיווי המשקל שלי.
כפי שכל אדם שחלה במחלת מנייר יספר לך, אובדן שיווי המשקל הוא מגביל לא פחות מאובדן השמיעה. אין זו הגזמה לומר שבקושי יכולתי להניח רגל אחת לפני השנייה. אם מוסיפים לכך את הבידוד שנובע מאובדן שמיעה אין זה מפתיע שאנשים רבים בוחרים להישאר במקום בטוח בתוך הבית. אבל עבורי, זו לא הייתה אופציה כלל. ריצה היא ריפוי עבורי והיא טובה במיוחד לבריאות הנפשית שלי.
באמצעות שתל שבלול הצלחתי לחזור לרוץ
המשמעות של קבלת מערכת Cochlear™ Nucleus® 7 בשנת 2018 הייתה עבורי היכולת לשמוע שוב את העולם שסביבי וזה גרם לי להרגיש מספיק בטוח כדי להתחיל את דרכי בחזרה לריצה. ולמרות זאת, היה עלי לעבוד על שיווי המשקל שלי. בתחילה נדרש ממני להשקיע את כל האנרגיה הנפשית שלי רק בהליכה. הייתי צריך להתקדם ולהתגבר על הפחד שלי מנפילה כדי לרוץ. אבל בכל פעם שעשיתי זאת, למרות שזה היה מתיש, הרגשתי חזק יותר ובטוח יותר כתוצאה מכך.
בדרכים מסוימות הריצה שלי הייתה כמו שיקום לאחר השתלת שתל שבלול, כאשר עלינו להאזין לדברים לא קלים כדי לשפר את השמיעה שלנו. הליכה, ובסופו של דבר ריצה, היו לא פשוטות עם הפגיעה בשיווי המשקל שלי. אבל זה בדיוק מה שהיה עלי לעשות כדי לזכות שוב בשיווי משקל. לאחר שהבנתי זאת, הדרך למעלה הייתה סלולה.
מאז קבלת שתל השבלול, נדרשו בערך 4-5 חודשים לפני שיכולתי שוב לרוץ למרחקים ארוכים. אני נהנה לרוץ לבד, אבל לפעמים אני רץ עם בעלי או עם אחי התאום. אני אוהב את זה שאנחנו יכולים לקיים שיחה ואני שומע אותם באופן ברור. למען האמת, אני שוכח שאני משתמש בשתל שבלול רוב הזמן.
מאתגר את עצמי (ואנשים אחרים!)
קיוויתי להגשים את השאיפה שלי למרתון רביעי באוקטובר השנה. זה היה אתגר אישי שציפיתי לקראתו. לצערי, האירוע בוטל, אבל מצאתי חלופה. אני מתחרה דרך יישום הריצה Strava, בשני עמיתים לעבודה ב-Cochlear. אנו מאתגרים אחד את השני לרוץ מהר יותר או רחוק יותר, ואני יכול לספר לכם שזה נהיה די תחרותי! הייתי שמח לפתוח קבוצת ריצה בינלאומית ב-Strava עם עוד עמיתים לעבודה ברחבי העולם.
יש אנשים שאוהבים להאזין למוזיקה כשהם רצים, אבל אני מעדיף את קולות הטבע. שירת ציפורים היא מרגיעה ומרפאה. וגם, אני מרגיש בטוח יותר, בידיעה שאני יכול לשמוע את התנועה ורצים אחרים או רוכבי אופניים סביבי. אני ללא ספק מודע יותר לחשיבות של השמיעה לבטיחות האישית שלי, לאחר שחייתי בלעדיה תקופה מסוימת.
הזרמת שמע ישירה – אפשר להבין את זה רק כאשר חווים את זה
בזמנים אחרים, כמו למשל בטיסה, הזרמת שמע ישירה היא דבר נפלא. אני יכול להאזין למוזיקה או לצפות בסרט … וכשאני מסביר למישהו שאני יכול להאזין ישירות בתוך הראש שלי, אין כמו המבט על הפנים שלו. הזרמה ישירה היא לא משהו שאפשר לתאר למישהו עם שמיעה רגילה או אפילו מישהו עם מעבד קול ישן יותר שלא חווה את החוויה הזו. זה משחרר באופן מדהים. אם יש לך שתל שבלול ויש לך הזדמנות לשדרג ל-Nucleus 7, רק היכולת הזו לבדה הופכת את הדבר לכדאי.
שינוי תפיסות
אילו היה לי מקל קסמים, הייתי משנה את הדרך שבה אנשים תופסים את שתלי השבלול. או, בעצם, הייתי משנה דברים כך שהם לא יבחינו בהם יותר – בדיוק כפי שאנחנו לא באמת מבחינים אילו נעליים אנו נועלים, אם אנחנו מרכיבים משקפיים, או אם אנו חובשים כובע כדי לכסות קרחת.
אתה לא אומר "אני לא יכול לרוץ כי אני מרכיב משקפיים" או "אני לא יכול לטפס על סלעים כי איבדתי את השיער שלי". כך גם אתה לא צריך להרגיש מוגבל מעצם השימוש בשתל שבלול. הכושר כל כך חשוב, ובאמת שאפשר להמשיך בפעילות הספורטיבית האהובה עליך, גם עם שתל שבלול.
זו הסיבה שאני לא מכסה את שלי. אני גאה בו. המודעות לפתרון הרבה יותר מדי קטנה, לא רק בקרב הציבור הכללי אלא גם בקרב אנשים עם ליקוי שמיעה. לצערנו, אפילו אנשי המקצוע נוטים לחשוב על כך במונחים של מספרים ואודיוגרמות. הם לא בהכרח מעריכים או מבינים את המשמעות של שתל שבלול עבור איכות החיים של מישהו.
הידע שלי יכול לעזור לעוד אנשים.
לכן, אני מרגיש שזו האחריות שלי לשתף את החוויות ואת הידע שלי ולנסות לעזור לאנשים נוספים. אם אני יוצא ושתל השבלול שלי גלוי ורץ אחר שואל אותי עליו, אני יכול ללמד אותו. מי יודע, אולי האדם הזה יאבד בשלב כלשהו את השמיעה שלו. אז אני מקווה שהוא יזכור אותי, וישמור את נעלי הריצה שלו במקום זמין ויחזור לרוץ עם שתל השבלול שלו ביום מן הימים.
